פסק-דין בתיק ע"ו 35234-02-13

1.         לאחר שנים ארוכות בהן אושפז המערער בכפיה במסלול הפלילי הקבוע על פי חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק), הסתיים האשפוז במסלול הפלילי מכוח דרישת המידתיות; בית המשפט הורה על שחרור של המערער מבית החולים, אך נשמרה סמכותו של הפסיכיאטר המחוזי לנקוט כלפי המערער בצעדים, על פי סמכותו לצורך תחילתו של אשפוז במסלול האזרחי, כל עוד מתקיימים לגבי המערער התנאים הקבועים בסעיפים 6 ו-7 של החוק.

2.         עקב כך הוצאה לגבי המערער הוראת אשפוז ביום 11.11.12. ההוראה הוארכה ביום 18.11.12 וביום 21.11.12 דנה הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו של המערער והיא האריכה את האשפוז למשך 3 חודשים. על כך השיג המערער בערעור שהוגש לבית משפט זה (ע"ו 31260-01-13 שנשמע בפני כב' השופט אליקים). בפסק הדין מיום 11.2.13 ציין כב' השופט אליקים: "היום אנו נמצאים כ- 10 ימים לפני תום תוקפה של הוראת האשפוז ואני מניח כי עניינו של המערער ייבחן בצורה עניינית על ידי הוועדה, ולכן דין הערעור להימחק היום וכמובן שמורה למערער האפשרות להגיש ערעור לאחר יום 21.2.13 בכפוף למועדים הקבועים בחוק".

3.         ההחלטה הנוספת בעניינו של המערער היא מיום 18.2.13. בפני הוועדה עמדה הפניית הרופאים מיום 17.2.13. לפי הערכתם המסוכנות שבמערער לעצמו ולאחרים היא נמוכה ו"במחלקה בתקופה האחרונה ללא התנהגות תוקפנית או אובדנית. עם זאת קיימים מרכיבים עבריניים בהתנהגותו כגון קושי לעמוד מכללי המחלקה, ניצול מטופלים. לרוב שקט. תכנים פסיכוטיים ברמה רזידואלית בלבד. בולטים סימנים ליקוי. מעוניין להשתחרר מהאשפוז לביתו. אחיו האפוטרופוס מתנגד לשחרור הביתה אך מוכן שיעבור למסגרת מוגנת (ראה מכתב מצורף). ... אנו מבקשים מהוועדה לקיים דיון על אפשרות לשחררו מהאשפוז. במצבו הנוכחי לא ניראה לנו שאינו מסוכן באפון מיידי לעצמו או (ל)אחרים. עם זאת יש בעיתיות לסדר מסגרת שיקומית כלשהי (ראה דו"ח סוציאלי)".

4.         בדו"ח הסוציאלי מיום 18.2.13 מתוארת מסכת חייו הקשה של המערער אשר מאושפז מאז שנת 1988. במהלך השנים עבר המערער ניסיונות שיקומיים רבים אך המערער מכר רכוש שנקנה על ידי משפחתו וחזר להשתמש בסמים, לא שיתף פעולה עם דרישות המסגרת והשיקום נכשל. ניסיון שיקומי נוסף בהוסטל "כינרת" גם הוא נכשל.

            באשר לאשפוז הנוכחי מסבירה העובדת הסוציאלית כי בימים הראשונים התקשה המערער לעמוד בנוהלי המחלקה, לא חזר בזמן מן החופשות בשטח בית החולים והחל לנצל מטופלים אחרים. לאחר פעולה של הצוות הרב מקצועי הוא הבטיח לעמוד בנדרש ומאז חל שיפור בהתנהגותו. "כעת הוא יוצא ליציאות חופשיות בשטח ביה"ח וחוזר בזמן, אינו מגלה התנהגות חריגה בעת היציאות ובתוך המחלקה (מלבד מצית שנמצא ברשותו), משתדל לשמור על נוהלי המחלקה ולשתף פעולה ואף עוזר בעבודות חדר-האוכל. החולה מקבל חיזוקים ועידוד על התנהגות חיובית. בשיחה עימו אינו מגלה תכנים פסיכוטיים, מדבר לעניין, מאורגן במחשבותיו, מתמצא בזמן ובמקום. לציין כי במחלקה שומר על היגיינה אישית וסביבתית, מגיע לקבל טיפול תרופתי ולארוחות בזמן ומשתדל לשתף פעולה עם הצוות."

5.         בדיון בפני הוועדה ביום 18.2.13 נרשם כי בבדיקה "הופעה מוזנחת (פיו חסר שיניים). מודע צלול בולט אי שקט פסיכומוטורי אפקט רגזוני, חשיבה לא מאורגנת ... אושפז מאחר והיה רעב וביקש מאמו להכין עבורו ארוחה. לא קישר לגבי הרעב שחש לבין איום והתנהגות אלינה כלפי אימו שאף היא חולת נפש הזקוקה להשגחה וטיול במסגרת תומכת. חסר כל תובנה לצורך בהכנה בתהליך שיקום בהוסטל ואינו מוכן להישאר לתוכנית שיקום מסודרת בהוסטל המתאים לתחלואה המורכבת שממנה סובל. זאת חרף המסוכנות שלו כלפי אימו מה שלא מאפשר שחרורו לביתו אלא להוסטל מתאים מחוץ לאזור מגורי אימו. במהלך הבדיקה כשהיה נרגז לא הצליח אחיו שהוא גם אפוטרופוס שלו להרגיע אותו."

            הוועדה העריכה כי רמת המסוכנות שבמערער לעצמו ולאחרים היא ברמה בינונית; החליטה להאריך את האשפוז למשך תקופה של עוד 3 חודשים, עד לתאריך 18.5.13. היא נימקה כי מדובר ב"חולה המסכן בעת מחלתו את עצמו וסביבתו. גם כעת במהלך הבדיקה על סף גירוי נמוך מאוד, כמו כן מדובר בשרשרת אשפוזים כ- 28 במספר וחלקם הגדול בצו אשפוז. העובדה שהמחלקה לא מצאה חלופה בקהילה לשחרורו אינה סיבה מספקת לשחרורו מהאשפוז. האינטרס הציבורי גובר. יש להתמיד במאמצים לשקמו ולאתר הוסטל מתאים למצבו (הוסטל המטפל באנשים הסובלים מתחלואה כפולה). עותק מפרוטוקול דיון זה יש לשלוח לראש אדף בריאות הנפש ולמנהל המרכז הרפואי כאן".

6.         הדיון בפני הוועדה מתנהל על פי ההוראה שבסעיף 10(ג) של החוק. הוועדה רשאית להורות על המשך האשפוז בכפיה "לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל". המנהל האציל סמכות זאת למנהלי המחלקות שבבית החולים והם הניחו בפני הוועדה את הפנייה מיום 17.2.13. הם לא ביקשו מן הוועדה להאריך את האשפוז. להיפך, הם ביקשו כי הוועדה תקיים דיון "על אפשרות לשחררו מהאשפוז".

7.         לאור זה טענה באת כוח המערער כי הוועדה לא הייתה מוסמכת לדון בהמשך האשפוז אלא אך בשחרורו של המערער מהאשפוז. זו הייתה הבקשה המנומקת שהונחה בפניה. לא בקשה אחרת ולא עתירה לסעד אחר.

            מנגד טוען בא כוח המשיבים כי החלטת הוועדה סבירה ואין להתערב בה. לטענתו, הוועדה אינה חייבת לצמצם את החלטותיה לאותו תחום אותו מגדירים הרופאים בהפנייתם. אין מניעה כי תחליט להמשיך באשפוז אף אם הרופאים לא ביקשו זאת ממנה.

            בהגינותו ציין עו"ד מסורי כי "יש מידה של חוסר נוחות מההחלטה בשל הפער בין הבקשה לבין מסקנות הוועדה. יתכן שיש מקום לקצר את המועדים, כך שהמערער יוכל להגיע בפני הוועדה בעוד תקופה קצרה יותר ממה שנקבע."

            נציין בהקשר זה כי לפי סעיף 10(ג)(2) של החוק רשאית הוועדה להאריך את האשפוז לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים, אך "רשאי החולה, קרובו או אפוטרופסו, בתום שלושה חדשים מיום ההחלטה, לפנות אל הועדה בבקשה לדיון נוסף בענין האשפוז".

8.         הוועדה הפסיכיאטרית היא גוף מעין שיפוטי בעל הרכב מיוחד ואיפיונים מיוחדים. לוועדה מסורות סמכויות של וועדת חקירה; היא בודקת את החולה, קובעת את רמת הסיכון הנשקפת ממנו, ביכולתה להחליט על הארכת האשפוז או המרת האשפוז בטיפול מרפאתי. כך גם לגבי חופשות. הוועדה איננה בית משפט. בעוד בית המשפט דן בעניינים שבפניו על פי כללים נוקשים יותר של סדרי דין ופרוצדורה, לא כך לגבי הוועדה. בית המשפט לא ייתן בדרך כלל סעד שלא יתבקש על ידי התובע ו/או המבקש בהליך שבפניו. הוועדה, לעומת זאת, יכולה להחליט כפי שמתחייב מן המצב הנראה לעיניה בדיון, בבדיקה, לאחר איסוף הנתונים ועיון בחומר הנצבר לגבי החולה לאורך כל ההליך האשפוזי ואף לפני כן (ר' רע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, מיום 2.5.12).

            יחד עם זה, הוועדה יכולה להאריך את האשפוז אף ורק " לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל".

9.         השאלה היא, אם כך, כיצד נפרש את הביטוי " לפי" ככתוב בסעיף 10(ג) של החוק: האם נפרש כי הוועדה רשאית להאריך את האשפוז רק אם המנהל ביקש זאת? האם שיקול דעתה בנידון זה כפוף לשיקול דעתם של הרופאים?

10.        בע"ו (מחוזי חיפה) 15994-09-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע, מיום 19.9.12 דובר במקרה בו ביקשו הרופאים להאריך את האשפוז למשך חודש נוסף. הוועדה ראתה לנכון להאריך את האשפוז למשך חודשיים. נפסק שם:

"8. חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק) קובע תנאים להמשך האשפוז בכפיה, כמפורט בסעיפים 6-9 של החוק, אליהם מפנה סעיף 10 של החוק. תנאים אלה, פרט לאחד הראוי לדיון, במקרה דנן, התמלאו לגבי המערער, כמפורט בהחלטת הוועדה, שכן הוא שרוי במצב פסיכוטי בגלל מחלת נפש, תוך פגיעה ניכרת בכושר שיפוטו ובכושרו לביקורת המציאות ומסכן את עצמו ואת הזולת סיכון פיזי ממשי ומוחשי, בין מידי ובין שאינו מידי. נפנה בקשר לכך להתנהגותו האלימה כשהובא לבדיקה פסיכיאטרית ולתוכן מחשבות השווא המקננות בו.

9. יש להתייחס לדרישה שבסעיף 10(ג) של החוק, הקובע כי הוועדה תוכל להאריך את האשפוז 'לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל'. בקשה כזאת, מטבע הדברים, צריכה לכלול את הפרטים הנוגעים לעניין, כפי שהם נראים ובאים לידי ביטוי במחלקה בה מאושפז החולה. עברו, התנהגותו, הערכת הסיכון שבו, אבחון מחלתו, פרטים ואירועים חריגים במהלך האשפוז; ההתקדמות, אם ישנה כזאת כתוצאה מן הטיפול, לקראת הטבה או רמיסיה; המלצה לגבי החופשות, וכו'.

10. הבקשה צריכה, כאמור לעיל, להיות מנומקת. הוועדה עצמה איננה בית משפט. היא גוף מעין שיפוטי, המבסס את החלטותיו בעיקרו של דבר על הערכות ומסקנות רפואיות ובצידן מסקנות ונתונים שיש בהם פן רפואי ופן משפטי כאחד, וכן החלטות שעיקרן במישור המשפטי. מסיבה זאת מותב הוועדה כולל שני רופאים ומשפטן והחוק אינו מסתפק בהרכב של רופאים בלבד.